כיצורים חברתיים אנחנו צוברים כל הזמן מידע מהסביבה שלנו. מגיל אפס אנחנו לומדים איך להתנהג ואיך לא, מקבלים "בירושה" לא רק גנטיקה אלא גם דרכי התמודדות, רגשות וצורות פרשנות על העולם, ואוספים אל תוך התיק שלנו המון כלים ושיטות להתנהל. לפעמים אנחנו מתבגרים, ואז הדברים שעליהם גדלנו פשוט כבר לא למידותינו, משפטים שהיו נכונים להורים שלנו כבר לא רלוונטיים, העולם השתנה, אנחנו עברנו, עוברים ונעבור שינויים כל הזמן, אבל המשפטים נשארים אותו הדבר.
במאמר שלי היום אני רוצה לדבר על כמה משפטים שאני, אישית, מאמין שיכולים להסב נזק חמור כשזה מגיע לשלומות (well-being) שלנו. בואו נדסקס אותם.
משפטים שאומרים לנו שחייבים להתאמץ, לעבוד קשה ולהתעייף כדי להצליח
נתחיל בסוג ראשון של משפטים, שמלמדים אותנו שחייבים לעבוד נורא נורא קשה, עד שחיקה עצמית, כדי להצליח. משפטים כמו "בלי מאמץ אין תוצאות" (וידידו האנגלי, No Pain, No Gain) הוא דוגמה טובה למשפט שנתקע לכולנו בשכל ואנחנו יכולים להסכים לו באוטומט. אכן, יש דברים שדורשים השקעה, מאמץ ואפילו כאב. אבל אנחנו יכולים להשיג הרבה מאוד דברים בדרך חיובית, בלי לקבור את עצמנו בעבודה, בלי להביא את עצמנו לתשישות, בלי להיפצע ולכאוב. אפשר להשיג דברים בדרכים נעימות, קלות, שאולי כרוכות בהרבה עבודה, אבל יהיו כל כך זורמות שלא ירגישו לנו כמו איזה מאמץ בלתי-נסבל. כן, אפשר ליהנות גם מדברים שליליים, כמו דיאטה (בתור התחלה, בואו נשנה לה את השם ל'אכילה מהנה, בריאה ומייטיבה', למשל). עוד משפט שאני שונא זה "הדרך להצלחה עוברת תמיד דרך הקושי". איזה שטויות. הרבה מההצלחות שלי לא הקשו עלי בכלל, עשיתי אותן מתוך הנאה ותשוקה וכיף, ונהניתי מכל רגע. הקושי יכול להגיע, ולא פעם הוא אכן מגיע, אבל הוא לא איזו גזירת גורל ובטח שלא "חייבים" לחוות את העוקץ כדי ליהנות מקצת דבש.
לקוחה אמרה לי פעם שיש ברוסית משפט שאומר משהו כמו "להיות עסוק זה להיות חזק". גם זה קשקוש מקושקש, ויסלחו לי קוראיי הרוסים (אני רבע רוסי, אגב, אז מרגיש שקצת מותר לי לבקר את התרבות הכה-סובייטית שמגולמת במשפט הזה). אני מכיר אנשים מאוד מאוד עסוקים, שלא לומר עמוסים, שהדבר האחרון שאפשר להגיד עליהם זה שהם חזקים. הם חלשים, עייפים, כועסים, מתוחים, כואבים ודאובים. הם אולי מביאים קצת יותר כסף הביתה, אבל הם מביאים איתם גם את כל הדברים הרעים שבאים עם עבודה קשה מדי, שוחקת מדי. "תשתוק ותעבוד" זה עוד משפט ששמעתי בכל מיני הקשרים, אולי וריאציה על המשפט של אחד הפיזיקאים הגדולים בדורנו שאמר פעם "שתוק וחשב". וואלה, אני מוכן לעבוד, אבל אין לי שום כוונה לשתוק.
משפטים שאומרים לנו שאנחנו צריכים תמיד לתת את המקסימום
יש עוד משפטים ששמעתי ברבות השנים מאנשים סביבי, ובעיקר מלקוחות בקליניקה. "כדי להצליח צריך לתת 100% מעצמך", או "כדי להצליח צריך להקריב". זה גם לא נכון וגם מאוד מאוד מסוכן לחשוב שכדי להצליח במשהו אנחנו צריכים לתת לו לתפוס אפילו 100% מהזמן שלנו, 100% מתשומת הלב. גישה כזו מלמדת אותנו, שלא בצדק, שאנחנו צריכים להתמקד בדבר אחד בכל פעם ולשקוע כולנו בתוכו. לאורך השנים, ראיתי אנשים שהקימו עסקים נהדרים בזמן שהם שכירים (אני דוגמה לכך, אם תרשו לי להעיד על עצמי), שלמדו במקביל לעבודה במשרה מלאה ויותר, שהקימו משפחה ובנו לעצמם חיים מאושרים, למרות שלא נתנו 100% מעצמם לכל אחד מהדברים. אם כבר, אז ההיפך הוא הנכון, לדעתי. אנחנו צריכים לשקול בדיוק כמה מעצמנו אנחנו צריכים ורוצים להשקיע בכל פרויקט. לא למחוק צרכים אחרים, כמו אהבה ומשפחה, חברים ובילויים, תחביבים ואפילו זמן בטלה, שכשלעצמו חשוב ביותר לשלומות שלנו.
משפטים שאומרים שאם נטרח ונשקיע – בסוף נצליח בטוח
סוג אחר של משפטים כורך בין סיבה לתוצאה. "אם תעבוד קשה – בטוח תצליח", אמרו לי תמיד, עוד בילדותי. המציאות מראה שזה לא נכון. אנשים יכולים לעבוד מאוד מאוד קשה, אבל לא להצליח. וגם כאשר הם מצליחים, הם אולי לא יוכלו בכלל ליהנות מההצלחה, כי מיד יחשבו על היעד הבא, האתגר הבא. אני מודה שזה קרה לי, לא מזמן, כשסיימתי את הדוקטורט שלי ובמקום לשמוח על ההישג ועל כך שסיימתי אותו מאוד מהר וטוב, הרגשתי תחושה של "טוב, מה הלאה". מיד ההישג הגדול, שעבדתי עליו שנים, הפך לעוד V שסימנתי במסע שלי לפרויקט הבא. למזלי, אני מאוד קשוב לרגשות שלי, וברגע שהבחנתי בדפוס הזה החלטתי לפענח אותו ולהבין מה בתוכי עוצר אותי מליהנות ולחגוג את ההישגים שלי. אני מביא את הדוגמה הזו כדי להראות שגם חוקרים שעוסקים בנושאים האלו, נופלים לבורות לפעמים 🙂
משפטים ברוח זו, כמו "מי שטורח בערב שבת, יאכל בשבת", או "תסבול עכשיו – תיהנה אחר כך", יכולים להיות נכונים בסיטואציות מסויימות. אבל הם גם שגויים לגמרי, לפעמים. אני מכיר אנשים שטרחו מאוד מאוד בערב שבת, מטאפורית, ונותרו מאוד רעבים. אנשים שעבדו קשה ולא הצליחו להגיע להישגים שרצו, אנשים שלמדו המון לבחינה ולבסוף נכשלו. יצירת קשר של סיבה ותוצאה, לפיו עשייה = הצלחה, היא שגיאה גדולה ששייכת לדור ההורים שלנו ובטח לא רלוונטית לחיים שלנו בהווה.
גדלתי על המשפט הכה-לא-אהוב עלי, "אם לא קשה לך, זה סימן שאתה לא עושה מספיק". כשאני חושב על הילד שהייתי, בגיל 13-14 כשאמרו לי את המשפט שלי, הלב שלי מתכווץ. הייתי צריך להשקיע המון עבודה כדי להוציא את הרעש הזה מהמערכת שלי, להבין שיש דברים שבאים לי בקלות, ממש בקלות, ואני עושה די והותר. תמיד הסתובבתי בתחושה שאני לא עושה מספיק, כי לא קשה לי, הרגשתי שאני עצלן, כי ככה אמרו לי. היום אני מבין שאני יכול לעשות דברים בקלות ומהר, למשל, שיעורי בית, משימות בעבודה. אני לא מחפש את הקושי, להיפך, אני מחפש דברים שיהיו לי קלים וזורמים ויהיו תפורים בדיוק לסט הכישורים שלי. רק שם, במקומות האלו, אני באמת באמת פורח. ממליץ גם לכם לחפש את המקומות האלו בחיים שלכם, זה אושר גדול.
משפטים שאומרים לנו לשים את הרגשות בצד
אמא שלי אמרה לי פעם את המשפט הזה, שחשבתי להדפיס לעצמי על חולצה: "רגשות זה לוקסוס". גדלתי, כמו הרבה אנשים בני דורי, על משפטים כמו "אנשים חזקים לא מתלוננים", "עשה ואל תתלונן", "אל תבזבז זמן על רגשות" ועוד. מאז הופעת הרשתות החברתיות, יש אנשים ששופכים לאגר ומשתפים בכל הצרות שלהם את העולם, אבל יש המוני אנשים שמסתירים את הכאב, את הרגעים הפחות יפים, את העצב ואת הכישלונות. יש גם משפטים ששמים את הצרכים הפיזיים שלנו בצד: "שינה זה לחלשים" או "קרע את עצמך בעבודה היום, כדי שתוכל לנוח מחר". אני מכיר אנשים שעבדו קשה מאוד כל חייהם, שחקו את עצמם עד דק, ולבסוף מתו רגע לפני הפנסיה המיוחלת. אני מכיר הרבה יותר אנשים שחסכו מעצמם שעות שינה, מנוחה, זמן לתחביבים, ולא הגיעו להצלחות מזהירות, פשוט הזניחו את עצמם, גופם ונפשם, ונותרו רצוצים בסוף התהליך. עשו טובה וחסכו מעצמכם את התסכול הזה.
הרגשות שלנו והצרכים שלנו הם הדבר העיקרי שאנחנו יכולים וצריכים לדאוג לו. מה הטעם להרוויח סכומים גדולים, אם אנחנו נשחקים וחולים ועייפים ועצובים ומתוחים? מה עשינו בזה שאנחנו מביאים משכורת יפה הביתה, אבל יוצאים בצעקות על הילדים, בן או בת הזוג, וגורמים לכולם סביבנו להתהלך על ביצים?
משפטים שאומרים לנו להשוות את עצמנו לאחרים
יש משפטים שאמורים לעודד אותנו באמצעות זה שהם שולחים אותנו להשוות עצמנו לאחרים. "תמיד יש מישהו שעובד קשה ממך", או "יש אנשים עם צרות יותר גדולות". כן, ברור לי שיש אנשים שיש להם חיים מאוד קשים ומורכבים, אבל זה לא אומר שאני צריך להשוות את עצמי כל הזמן לאחרים כדי להיות מבסוט במה שיש לי. אם רע לי, אם קשה לי, אם עצוב לי, אני צריך לטפל בזה, בעצמי, לפני שאני "מתנחם" בזה שיש אנשים רעבים באפריקה או נכים קשים בבית לווינשטיין.
משפטים כאלו מכוונים אותנו להשתמש בהשוואה חברתית אופקית כלפי מטה, עליה תוכלו לקרוא במאמר שצירפתי לכם בקישור. לפעמים זה עוזר ומעודד אותנו, אבל בהרבה מאוד מהמקרים זה עלול גם לפגוע ולתסכל מאוד. זו לא דרך בת קיימא, ארוכת טווח, להתנהל בעולם. אנחנו לא צריכים להשוות את עצמנו לכל מיני חלכאים ונדכאים, מסכנים ומוכי גורל, רק כדי להרגיש טוב עם עצמנו. השאיפה היא להרגיש נהדר, בלי להיות כל הזמן עם העיניים על אחרים. התמקדו בעצמכם.
משפטים שאומרים לנו להיות בודדים ו"עצמאיים"
אפתח ואומר שאני מאוד בעד עצמאות, וחושב שכל אדם צריך לשים עליה דגש ולהגדיל את השליטה שלו בחייו, את חופש הבחירה, את היכולת לקבוע את גורלו ואת סדר יומו וחייו. אבל משפטים כמו "אתה נולד לבד ומת לבד", או "סמוך רק על עצמך", או "אנשים יעזרו לך כשאתה מצליח, ויברחו ממך כשאתה נכשל", כולם משפטים מרעילים מאוד, שלוקחים כוונה טובה – לעודד אותנו להיות יצורים אוטונומיים המקיימים עצמם – והופכים אותה למשהו הרסני ופוגעני. אנשים, טובים, יקיפו אתכם ויצאו מגדרם כדי לעזור לכם ברגעי המשבר. חברים טובים יהיו שם בשבילכם גם כשתהיו גבוה על הר ההצלחה, וגם כשתיקלעו, לא עלינו וטפו טפו טפו, לבור עמוק ואפל. אנחנו יכולים לסמוך על אנשים אחרים, לקבל עזרה, ללמוד לבקש אותה כשצריך. יש אנשים שעבורם זה מסע חיים, והם צריכים לעבוד כדי לפתח את היכולת הכל כך בסיסית לומר למישהו סביבם: הלפ, אני זקוק לך, אני צריכה אותך. זה מעציב אותי כל כך לחשוב על כך שרבים וטובים נמצאים בתוך כאב, קושי, אתגר, ורק בגלל שחינכו אותם להיות חזקים, להתעלם מהצרכים שלהם ולחשוד באחרים, לא מוכנים לבקש עזרה מבחוץ.
עוד משפטים עם פוטנציאל הרעלה
לצערי, אני יכול להמשיך את הרשימה הזו עוד ועוד. כשסיפרתי לאנשים סביבי שאני עובד על המאמר, הם תרמו לי עשרות משפטים, כל אחד קסום מקודמו. "אין לא יכול, יש רק לא רוצה", איזה קשקוש בלבוש. אני סובל מנכות גופנית מולדת, ולא משנה כמה אתאמץ, לא אהיה נהג אופנועי מירוץ אף פעם, לא אוכל לגדל חתולים (יש לי אלרגיה מסכנת חיים), כנראה שגם לא אגיע אל הירח. יש דברים שאני יכול, ובקלות, ויש כאלו שממש לא. להכניס לאנשים – ועוד לילדים – את המסר הזה לראש זה רעיון מאוד מאוד גרוע.
"אתה צריך להתמקד", אוהו, כמה פעמים שמעתי את זה. מי לא אמר לי להתמקד: ההורים אמרו לי שאני צריך להתמקד, המורות אמרו לי שאני צריך להתמקד, חלק מהמרצים אמרו לי שאני צריך להתמקד, אפילו פסיכולוג אחד שאני דווקא מאוד אוהב ומעריך אמר לי, יותר מפעם אחת, שאני צריך להתמקד. לקח לי שנים להבין שזה לא נכון – אני יכול להצליח דווקא כשאני מתפזר. כאשר יש לי סינרגיה בין חלקי העצמי השונים. אני טיפוס של גם וגם: תמיד הייתי גם באקדמיה וגם בעבודה, הייתי במשך שנים שכיר ובו בזמן גם עצמאי בעל עסק, הייתי שקוע כל כולי במחקר ובמקביל גם עבדתי וגם לימדתי וגם טיפחתי מלא מלא תחביבים משמחים. אולי אפשר לומר "כדי להצליח, צריך לדעת לנהל את הקשב שלך" או "ההצלחה טמונה ביכולת להתמקד בדברים שונים שעושים לך טוב". אולי הייתי יכול לסיים את הדוקטורט שלי מוקדם יותר, אלמלא הייתי עושה דברים נוספים במקביל. אולי הייתי יכול כבר לשבת על תקן קבוע באקדמיה, אם הייתי בוחר לעשות תואר שני אחד, ולא לעבור תחום וללמוד משהו שונה לגמרי, מהתחלה. אבל הגיוון הזה, התנועה הזו, הוסיפו לי המון אושר לחיים. אני מאושר שלמדתי גם מחקר התרבות וגם מדעי המידע, אני שמח שיש לי ארגז כלים מגוון ושונה מרוב החוקרים בתחום שלי, אני שמח שאני גם רגיש וגם מדעי, גם קר ומחושב אבל גם מאוד מאוד קשוב ובמידה רבה אולי אפילו רוחני.
יש משפטים שאומרים לנו שאנחנו צריכים להיות רעים, תחרותיים, אגרסיביים. "כדי להצליח צריך לדעת לנעוץ מרפקים", או "הדרך להצלחה עוברת תמיד על הרגליים של אנשים אחרים". אני לא מאמין בזה. אפשר להצליח ממקום של חיבוק ולא כאפה, אפשר להצליח ממקום של הרמוניה ומבלי לדרוך לאף אחד על הזנב. אנחנו יכולים להיות בועה שעומדת בפני עצמה בעולם הזה, בלי לרסק, לדרוך, לרמוס, לפגוע ולהכאיב לאחרים. ההצלחה שלנו וההצלחה שלהם הן שני דברים לגמרי שונים, ויש דרך להצליח מתוך הרמוניה וסינרגיה. אנחנו לא בתחרות. אני מאוד מאוד נהנה לחלוק את הידע שלי עם העולם, אני מלמד סטודנטים את "הסודות" המקצועיים, יש לי אפילו מסלול הכשרה שמסמיך אנשים להיות "מתחרים" שלי. אני מאושר כשיועץ שלי רוצה לעשות את מה שאני עושה, לחקור את מה שאני חוקר, לטפל בדברים שאני מטפל בהם. יש מספיק כאב, צער, תסכול ועצב בעולם – שדרושים אנשים טובים שיקחו חלק בתיקון הזה. יש מקום לכולם, וממילא, כל אחד יביא את הייחוד שלו, הקסם שלו, אל תוך התהליכים. אף אחד לא יעשה את זה כמותי, ואני, גם אם ממש אתאמץ, לא אוכל לעשות בדיוק מה שמישהו אחר עושה.
לסיכום
אני יכול להמשיך את הרשימה הזו לנצח: יש עוד אינספור משפטים, מוסכמות, "אמיתות" שאנחנו גדלים עליהן, מסרים שהתחנכנו על ברכיהם. אני לא אומר שהם לא נכונים לפעמים, או שהם לא יכולים להמריץ, לדרבן ולעודד אותנו, מעת לעת. אבל אני חושב שהמשפטים האלו יכולים להזיק מאוד ושחשוב מאוד מתי הם "מתנגנים" לנו במוח על אוטומט ויוצאים קצת משליטה.
אולי תרצו להדפיס לכם את הרשימה, לסמן את המשפטים שמהדהדים בכם, שמזכירים לכם דברים שנאמרו לכם ואולי גם עדיין נאמרים. נסו לחשוב איך אתם מרגישים מולם, מה הם עושים בכם, פיזית ורגשית. אני בטוח שאם תוכלו לשחרר כמה מהתפיסות האלו, תשפרו את השלומות שלכם ותוכלו להרגיש משב רוח קליל ומרענן, שנכנס הישר אל תוך הלב ומשחרר אותנו מהמון המון שנים של משפטים מרסקים ומסרסים.
