אתם מנסים לבחור בית מלון לחופשה. יש עשרות אפשרויות באתר ההזמנות: דירוגים, ביקורות, תמונות, מיקום, מתקנים – ולכל מלון רשימה אינסופית של יתרונות וחסרונות. אתם קוראים משובים וזה רק מבלבל אתכם יותר, חלק ממליצים, אחרים קוטלים. האם ללכת לפי הממוצע (הגבוה) ולהתעלם מביקורות שליליות קיצוניות? במקום להרגיש שאתם מתקרבים להחלטה, אתם מוצאים את עצמכם מבולבלים, מתוסכלים, ואפילו עצבניים ככל שהזמן חולף ואתם מגלים עוד ועוד אפשרויות, עוד ועוד מידע. בסופו של דבר, אתם דוחים את ההזמנה למועד אחר (אולי תחת לחץ יהיה לכם קל יותר להחליט), בוחרים באפשרות הראשונה שרואים או מקבלים החלטה "של הרגע" כשמרגישים שהגעתם למיצוי עמוק של החיפוש.
זה יכול להיות מלון, או מנה במסעדה, או מוצר כלשהו שדרוש לכם. התופעה הזו של קושי לבחור, קושי לקבל החלטה, היא עניין נפוץ ביותר והיא מועצמת ביותר בעידן הדיגיטלי. אם פעם היו לנו כמה דגמים ספציפיים מכל מוצר בחנות, היום יש לנו אינספור אפשרויות. לפני עשרים שנה רציתי לקנות בלנדר מוט, הלכתי לחנות ליד העבודה ובחרתי אחד מתוך המגוון. באותו הערב כבר הכנתי לי מרק. פאסט פורוורד להווה, לאחרונה הבלנדר התקלקל (שרד יפה הבחור), ונכנסתי לאינטרנט כדי לבחור אחד חדש. תוך חמש דקות הרגשתי תחושה של הצפה בלתי-נסבלת. האם לקנות בלנדר מוט כמו שהיה לי, או לשדרג למעבד מזון, ואם מעבד מזון, אז איזה, והאם הוא צריך גם לחמם ולקרר או פשוט לערבל, ואם כבר קונים אז אולי עדיף להשקיע? קראתי דירוגים, ביקורות, בדקתי באמזון מה אומרים אנשים בחו"ל, ראיתי שיש לאותה חברה חמישים אלף דגמים שונים, וכל זה בשביל בלנדר מוט מעפן שאני משתמש בו, אולי, פעם בחודשיים שלושה. דווקא בהחלטה כל כך זניחה וקטנה מצאתי את עצמי תקוע. סגרתי את כל הטאבים בדפדפן ודחיתי את ההחלטה לפעם אחרת. עד היום, אגב, עדיין אין לי בלנדר.
איך מידע משפיע על קבלת ההחלטות שלנו
כמו בסיפור של זהבה ושלושת הדובים ("הדייסה חמה מדי, הדייסה קרה מדי, הדייסה בדיוק באמצע"), כך גם כשזה מגיע למידע וקבלת החלטות. פחות מדי מידע מוביל לכך שלא נוכל לקבל החלטה מבוססת מספיק ונסתכן בסוג של הימור, יותר מדי מידע ונרגיש הצפה עד כדי קושי לקבל החלטה.
חוסר במידע עשוי לגרום לכך שנבחר באפשרות הראשונה שנראית לנו סבירה, מבלי להבין את מלוא ההשלכות שלה. לדוגמה, כשאנחנו ממהרים לקנות מוצר מבלי לבדוק ביקורות או להשוות מחירים, אנחנו מסתכנים בכך שנקבל החלטה לא אופטימלית. חוסר במידע יכול להוביל לתחושת אי-ודאות, לחץ וחוסר שביעות רצון, שכן אנו יודעים שאין לנו מספיק נתונים כדי להרגיש בטוחים בבחירה שלנו.
לעומת זאת, גם מצב של מידע עודף משפיע על קבלת ההחלטות שלנו בכך שהוא יוצר עומס מנטלי שמקשה לעבד את הנתונים ולסנן אותם. כשיש יותר מדי אפשרויות או פרטים, קשה להבחין בין מה שחשוב למה שלא, והבחירה הופכת למורכבת יותר. בנוסף, עודף מידע מגביר את הפחד לבחור לא נכון, מה שגורם לתחושת שיתוק ולעיתים להימנעות מהחלטה. הוא מציף את הפובו – Fear or Better Options – הפחד שלנו שלא נקבל את ההחלטה הנכונה, שאחרי שנתחייב למשהו, נגלה שיש אופציה יותר טובה שרק חיכתה לנו בחוץ. כל הגורמים האלו מתערבבים יחד לסימפוניה מופלאה שלבסוף עוצרת אותנו מלקבל החלטה, גורמת לנו סטרס גבוה ולפעמים אפילו חרדה.
אסטרטגיות להתמודדות עם עודף מידע
עם חוסר מידע קל להתמודד: מחפשים, מתייעצים, קוראים, מלקטים פרטי אינפורמציה עד שמגיעים להחלטה. הבעיה היא מה עושים עם עודף המידע או עומס המידע, תופעה כמעט בלתי-נמנעת שיכולה להציף אותנו ברגע?
כשנכנסים לעולם של עודף מידע, המפתח הוא לצמצם. זה נשמע פשוט, אבל כשאתם מוצפים בעשרות ביקורות, דירוגים ואפשרויות, ההחלטה מה לא לקרוא חשובה לא פחות מההחלטה מה כן לקרוא.
עומס מידע זה משהו שכדאי לעצור כשהוא קטן, "עוד בשער" כמו שאומרים. במילים אחרות, כדאי להתחיל בהגבלת כמות המידע שאתם נחשפים אליו מלכתחילה. אם אתם מחפשים מלון, למשל, בחרו מראש שלושה-ארבעה קריטריונים שחשובים לכם (למשל: מיקום, מחיר, ניקיון) וסננו את כל מה שלא עונה עליהם. בנוסף, נסו להפסיק עם "ריבוי טאבים": החלטתם לקרוא על מוצר אחד? סגרו את כל השאר. הקדישו לכל מוצר את תשומת הלב הנדרשת, והגבילו את הסקירה שלכם ל-3-4 מוצרים לכל היותר.
כלי נוסף הוא הצבת דד-ליין לקבלת החלטה, כי מתברר שרובנו יותר יעילים כשיש לנו מגבלת זמן. במקום להקדיש ימים לחיפוש, הגבילו את עצמכם לשעה אחת של בחירה ממוקדת. ולפעמים, פשוט צריך לסמוך על האינטואיציה: לא כל החלטה היא גורלית, והרבה פעמים ה"טוב מספיק" הוא באמת מספיק. כשהעומס הופך למשחק פסיכולוגי, דווקא הפשטות מנצחת.
