היתרונות של 'טוב מספיק': לבחור בשלומוּת על פני שלמות

כמה פעמים מצאתם את עצמכם מתלבטים עד אין קץ, מחפשים את הבחירה המושלמת, עד שאתם כבר מותשים ולפעמים אפילו מאוכזבים? בין אם מדובר בבחירת מסעדה, רכישת מוצר חדש, ביצוע משימה בעבודה או אפילו כתיבת מייל – נדמה שהשאיפה לשלמות הפכה לסוג של נטל תרבותי שיושב על הכתפיים (והנפש) של רבים מאותנו. התופעה של "עייפות החלטות", למשל, היא מאפיין של ימינו ומי מאיתנו לא מכיר אותה, שלא לדבר על הפובו, Fear of Better Options, שגורם לנו להישאר תמיד עם השאלה 'האם עשינו את הבחירה הנכונה, האם יש משהו טוב יותר עבורנו'.  

האמת היא, שלפעמים, "טוב מספיק" זה לא רק מספיק – זה בדיוק מה שאנחנו צריכים. קבלת החלטות מספקות וביצוע משימות בצורה מספקת, בלי לרדוף אחרי האידיאל המושלם, לא רק חוסכים זמן ואנרגיה, אלא גם מאפשרים לנו להתמקד בדברים החשובים באמת. זה לא קל, בתרבות שמפציצה אותנו מכל עבר במשימות ודרישות, ובה "להיות עסוק" זה סוג של סמל סטטוס, סימן לפרודוקטיביות ועשייה.

פרפקציוניזם: חבר או אויב?

פרפקציוניזם, במובנים מסוימים, יכול להיות תכונה חיובית. הוא מעודד אותנו לשאוף גבוה, לשים לב לפרטים ולהשקיע בעשייה שלנו. עבור רבים, הרצון לעשות דברים "כמו שצריך" מוביל להצלחות ולתוצאות מרשימות. אבל יש גם צד אפל לפרפקציוניזם – כשהשאיפה לשלמות הופכת למגבלה ולא מאפשרת לנו להתקדם, להשלים משימות או לחוות סיפוק ממה שכבר השגנו. כשהפרפקציוניזם משרת אותנו וזורם לנו, זה נהדר, כשהוא מעכב ואפילו תוקע אותנו, זו כבר נורת אזהרה שלא כדאי להתעלם ממנה.

הפרפקציוניזם הופך לבעיה כשאנחנו נתקעים בלולאה אינסופית של שיפורים, תיקונים והתלבטויות. במקום ליהנות מהתהליך ומהתוצאה, אנחנו עסוקים בביקורת עצמית ובחשש מתמיד שלא עשינו מספיק. הפרפקציוניזם הופך לחסם שמונע מאיתנו לראות את הערך האמיתי של מה שיצרנו, ומוביל לתחושות של מתח, שחיקה וחוסר שביעות רצון. במצב כזה, קשה מאוד להגיע לחוויה של זרימה פסיכולוגית, אנחנו מתרחקים מעצמנו, מאבדים משמעות, ומוצאים את עצמנו יותר ויותר עמוסים ועייפים.

בנוסף, פרפקציוניזם יכול לפגוע ביחסים בין-אישיים. הדרישה לשלמות, שמופנית לעיתים גם כלפי אחרים, יוצרת ציפיות לא ריאליות שמובילות לאכזבות או לקונפליקטים. אנשים פרפקציוניסטים נוטים לעיתים להיות קשים עם עצמם ועם הסובבים אותם, דבר שפוגע בתחושת השייכות ובחום האנושי שמערכות יחסים דורשות. הביקורת יכולה להיות פנימית (שלנו כלפי עצמנו) או חיצונית (שלנו כלפי אחרים ולהיפך), והיא דרך "נהדרת" להרוס מערכות יחסים טובות ובריאות.

מחקר מרתק של סטואבר ועמיתיו בדק את הקשרים שבין פרפקציוניזם, חמלה עצמית ושלומות. המחקר הראה שפרפקציוניזם, שמוגדר כשאיפה לשלמות בלתי מתפשרת, עשוי להשפיע באופן שלילי על היכולת שלנו לחוות חמלה עצמית ועל תחושת הרווחה האישית (שלומות, Well-Being). ככל שהחמלה העצמית או החמלה כלפי אחרים נמוכה יותר, כך הקשר בין פרפקציוניזם לפגיעה ברווחה האישית מתחזק. בקיצור, התברר שהחמלה – הן כלפי עצמנו והן כלפי אחרים – היא מרכיב מרכזי שמסביר מדוע פרפקציוניזם עשוי לפגוע בתחושת הרווחה האישית. עבודה על פיתוח חמלה יכולה להקטין את ההשפעות השליליות של פרפקציוניזם

אז האם פרפקציוניזם הוא חבר או אויב? התשובה טמונה באיזון. כשאנחנו מצליחים לרתום את הפרפקציוניזם ככלי שמניע אותנו להשתפר מבלי להשתעבד לו, הוא יכול להיות חבר נהדר. אך כשהוא משתלט על החשיבה שלנו ומוביל אותנו לרדוף אחר בלתי אפשרי, הוא הופך לאויב שפוגע בנו. ההבנה הזו מאפשרת לנו לשחרר קצת, לקבל את ה"טוב מספיק" ולהמשיך הלאה עם יותר רוגע ושמחה.

איך לזהות מתי "מספיק" זה באמת מספיק

אחת הדרכים להבין מתי "מספיק" באמת מספיק היא לשאול את עצמנו האם המאמץ הנוסף יוביל לתוצאה שונה משמעותית. אם ההבדל בין הגרסה הנוכחית לגרסה המושלמת הוא קטן, כדאי לעצור ולבחון האם השקעת הזמן והאנרגיה הנוספת שווים את המאמץ. לעיתים קרובות נגלה שהתוצאה המספקת שהגענו אליה היא לא רק טובה, אלא גם מספקת לחלוטין.

עוד שיטה היא להתבונן על התוצאה בעיני אחרים. נסו לחשוב, האם מישהו מבחוץ יבחין בפרטים הקטנים שמטרידים אתכם? לעיתים הפרפקציוניזם גורם לנו להתמקד בדברים זניחים שמבחינת אחרים אינם משמעותיים. אם אנשים סביבכם מרוצים מהתוצאה או שאינם מבחינים ב"פגמים", זה סימן ברור ש"מספיק" הוא בהחלט מספיק. זו נקודה שאני באופן אישי מתקשה בה, ושופט את עצמי על פי קריטריונים מאוד נוקשים. כשאני תופס את עצמי בסיטואציות כאלו, אני מנסה להתבונן על המצב מהצד, ולשאול איך התוצר ייראה בעיניים חיצוניות (ולא שלי), שלא בהכרח יבחינו בדברים הקטנים שיכולים לשגע (ולעכב) אותי.

תחושת הסיפוק הפנימית גם משחקת תפקיד. כשאנחנו מרגישים שהשקענו מאמץ כן ואמיתי, גם אם לא הכול מושלם, זה סימן טוב לעצור. תחושת השלמות לא חייבת להיות חיצונית – היא יכולה לנבוע מכך שעשינו את המיטב שלנו בתנאים הנתונים, מבלי להישחק או להתיש את עצמנו. זה גם הישג משמעותי. מוטב משהו טוב דיו, שנעשה בזרימה, הנאה וכיף, ממשהו מושלם שרוקן את המצברים הרגשיים שלנו עד תום.

ולבסוף, קחו רגע לחשוב על ההשפעה של השלמת המשימה. האם התוצאה הנוכחית מאפשרת לכם להתקדם לשלב הבא? אם כן, כנראה שאין צורך להמשיך לשפר ולשנות. עצם ההתקדמות, אפילו אם היא אינה מושלמת, מעידה ש"מספיק" הוא בדיוק מה שאתם צריכים. הבחירה להניח לפרטים שוליים מאפשרת לכם להתקדם בחיים בצורה מאוזנת ושלווה יותר.

שלוּמות בחיי היומיום: תרגול "טוב מספיק"

הכנסת גישת "טוב מספיק" לחיי היומיום שלנו אינה רק דרך להתגבר על פרפקציוניזם, אלא גם כלי המוביל לשלווה ולתחושת רווחה. במקום לחפש את המושלם, אפשר להתחיל להתמקד במה שמקדם אותנו, משאיר אותנו מסופקים ומאפשר לנו ליהנות מהתהליך.

תרגול "טוב מספיק" מתחיל בהבנת סדרי העדיפויות שלנו. לא כל משימה דורשת השקעה מקסימלית, ולא כל החלטה מצריכה דיון מעמיק עד אינסוף. זיהוי מה באמת חשוב לעומת מה שאפשר "לעגל פינות" בו הוא צעד ראשון בדרך לשלומות יומיומית. למשל, בעבודה, ייתכן שמייל ברור ופשוט עדיף על ניסוח מושלם שדורש שעות.

בנוסף, גישת "טוב מספיק" כוללת הקשבה לעצמנו. כשאנחנו עוצרים לרגע ושואלים "האם אני מרוצה מהתוצאה הזו?" או "האם עשיתי כמיטב יכולתי?", אנחנו מפתחים הרגל של השלמה וקבלה עצמית. הרגע שבו אנחנו מחליטים שהתוצאה מספקת הוא הרגע שבו אנחנו מעניקים לעצמנו את החופש להתקדם למשימה הבאה, מבלי להיתקע על הפרטים הקטנים.

תרגול "טוב מספיק" דורש גם פרספקטיבה רחבה יותר. כשאנחנו מתמקדים בתמונה הגדולה במקום להתעכב על כל פרט קטן, אנחנו מבינים שבחירות מספקות מאפשרות לנו לשמור על איזון בין עבודה, משפחה וזמן לעצמנו.

בסופו של דבר, "טוב מספיק" הוא לא פשרה – זו דרך חיים שמזמינה אותנו לחוות יותר שלווה ופחות מתח, תוך התמקדות בדברים שבאמת חשובים לנו. כך, אנחנו משאירים זמן ואנרגיות לדברים הבאמת חשובים ומשמעותיים, ויכולים להגיע להישגים מצויינים בדרך נעימה וזורמת.

לקריאה נוספת

Patterson, H., Firebaugh, C. M., Zolnikov, T. R., Wardlow, R., Morgan, S. M., & Gordon, B. (2021). A systematic review on the psychological effects of perfectionism and accompanying treatment. Psychology, 12(1), 1-24.

Sirois, F. M., & Molnar, D. S. (2016). Conceptualizations of perfectionism, health, and well-being: An introductory overview. Perfectionism, health, and well-being, 1-21.

Stoeber, J., Lalova, A. V., & Lumley, E. J. (2020). Perfectionism,(self-) compassion, and subjective well-being: A mediation model. Personality and individual differences, 154, 109708.

Stoeber, J., & Otto, K. (2006). Positive conceptions of perfectionism: Approaches, evidence, challenges. Personality and social psychology review, 10(4), 295-319.

Suh, H., Gnilka, P. B., & Rice, K. G. (2017). Perfectionism and well-being: A positive psychology framework. Personality and Individual Differences, 111, 25-30.