את המושג "היפוכונדריה" כולנו מכירים. מדובר במצב רציני שגובל לפעמים בהפרעה נפשית, בה אנשים עוסקים באופן אובססיבי בבריאות שלהם, סובלים מאוד מתסמינים שונים, בטוחים שהם חולים במחלות קשות ביותר וחווים דאגה ואף חרדה תמידית סביב מצבם הבריאותי. היפוכונדריה מתבטאת בפרשנות של כל תסמין קל כסימן למחלה קשה, חיפוש מידע רפואי אובססיבי ופנייה תכופה לרופאים. החרדה מגבירה לעיתים את התסמינים הפיזיים, מה שיוצר מעגל של דאגה מתמשכת.
המושג היפוכונדריה מוכר מאוד בתרבות, ולמרות שמדובר במצב קשה ומורכב, גם הרבה מאוד בדיחות ואזכורים במדיה. נראה שהתופעה התעצמה ואף קיבלה טוויסט מאוד מאוד מסוכן, עם כניסת האינטרנט לחיינו, ובכלל זה, מנועי החיפוש והרשתות החברתיות. המחקר מבחין בין היפוכונדריה רגילה לבין היפוכונדריה מקוונת, כזו שמתרחשת ברשת, וזכתה לשם "סייברכונדריה".
מהי סייברכונדריה
סייברכונדריה היא תופעה פסיכולוגית שבה אנשים מחפשים מידע רפואי באינטרנט באופן אובססיבי, מה שמוביל לחרדה מוגברת לגבי מצבם הבריאותי. המונח הוא שילוב של "סייבר" (אינטרנט) ו"היפוכונדריה" (דאגה מופרזת לבריאות).
למרות שהאינטרנט יכול לספק מידע רפואי שימושי, אנשים עם סייברכונדריה נוטים לפרש מידע רפואי באופן שלילי. הם מאמינים שהסימפטומים שלהם מעידים על מחלות חמורות, גם אם מדובר בסימפטומים נפוצים או קלים יחסית. אנשים כאלו יכולים למצוא הרבה מאוד כוח ברשתות, לדוגמה, כאשר הם נכנסים לקבוצות סגורות של א/נשים שמתמודדים עם מחלות ובעיות רפואיות, הם מקבלים תחושה שמבינים אותם, חולקים סיפורים על הרופאים שלא האמינו לכך שהם חולים, והרבה מאוד מידע שמתפרש אצלם כהוכחה לכך שמשהו אצלם לא בסדר.
כאן חשוב לי להדגיש משהו חשוב. לא כל מי שמרגיש שהוא חולה והרופא אומר לו שהכל בסדר, הוא היפוכונדר או סייבכונדר. במחקר שערכתי בקרב מנהלי קבוצות תמיכה אספתי עדויות רבות לכך שרופאים מפספסים, מתעלמים ולפעמים אפילו לועגים לאנשים חולים, אפילו מאוד חולים, ומנסים לשכנע אותם שהכל בסדר. מטופלים (ובעיקר מטופלות, כך אני מתרשם) סובלים ממצבים בלתי-נסבלים שבהם רופאים לא מספיק מוכשרים, משכילים או קשובים, טוענים שהם בריאים וש"הכל בראש", בעוד שהמטופל שעומד מולם סובל ממחלה שטרם אובחנה.
היפוכונדריה וסייבכונדריה הן משהו שונה לגמרי מחיפושי מידע רגילים. בדרך כלל, מדובר בהרבה מאוד תסמינים שונים ומבוזרים, המשתנים תדיר בין איברים בגוף: פעם זה סרטן ופעם זו מחלה אוטואימונית, פעם זה חיידק ופעם זו דלקת. זהו מצב פתולוגי שמאוד קל להיכנס אליו (ומאוד קשה לצאת ממנו), והוא מועצם בגלל חיפושי מידע תכופים ופרשנות לא נכונה של ממצאים רפואיים כמו גם פריטי מידע הנמצאים באינטרנט.
המאפיינים העיקריים של סייברכונדריה
המחקר מגדיר מספר קריטריונים לאבחנה של סייברכונדריה, ומיד אפשר לראות שלא מדובר במצב הרגיל של אדם שמחפש תשובה לשאלה רפואית שמטרידה אותו.
בראש ובראשונה, מדובר בחיפוש אובססיבי אחר מידע. אנשים הסובלים מסייברכונדריה מבלים שעות בגלישה באתרים רפואיים, קבוצות או פורומים, לרוב על בסיס יומיומי. הם נמצאים במעגל חיפוש בלתי נגמר, החיפוש מגביר את החרדה, שמובילה לחיפוש נוסף – מעגל שמזין את עצמו. כל פיסת מידע רפואי מגבירה את החששות ומעלה את רמת החרדה.
מאפיין נוסף הוא התמקדות במחלות חמורות ו/או נדירות במיוחד. אנשים עם סייברכונדריה מרגישים הקלה כאשר הם מגלים מחלה שלא הכירו קודם, ויוצרת תסמינים דומים לאלו שהם סובלים מהם. כאן באה לידי ביטוי הנטייה לפרש את הסימפטומים כאילו והם מעידים על מחלות נדירות או מסוכנות.
סייברכונדריה מתאפיינת גם בסוג מקורות המידע שבהם אנשים מחפשים. לרוב, הם יעשו Mix and Match של פרטי אינפורמציה שונים ממקורות שונים, לא בהכרח מבוססים. במקום לסמוך על אנשי מקצוע בתחום (רופאים, מטפלים, פסיכולוגים, פסיכיאטריים) הם נסמכים על עדויות של חולים שסבלו מתסמינים במשך שנים עד שיום אחד מצאו אבחנה וטיפול. המקרים האלו קיימים, וכפי שציינתי קודם, הם לא נדירים כפי שאולי נרצה לחשוב, רופאים מפספסים כל הזמן אבחנות חשובות וחלקם נוטים לזלזל בתסמינים של חולים (כאמור, בעיקר חולות). העניין הוא שהסייברכונדריה גורמים לאנשים הסובלים ממנה לא לסמוך על אף איש/ת מקצוע בתחום, ובמקום זה, הם מתבססים על הרשת כמקור המידע עבורם.
עוד קריטריונים לאבחנת סייברכונדריה היא בהשפעות על חיי האדם. איש חולה שמחפש מידע על המחלה שלו, מבקש להיות חלק מקהילה של אנשים שמתמודדים עם המצב, רוצה להבין מה קורה בגוף שלו ואיף אפשר לשפר – מתנהג בצורה טבעית ובעיניי גם מאוד בריאה ומעצימה. הסיכון מתחיל כאשר ההשפעות השליליות הופכות למרכז, כאשר חיפוש המידע והאיסוף האובססיבי שלו תופס חלק גדול מהחיים. התנהלות כזו פוגעת בתפקוד של אותם אנשים ובטח שלא משפרת את מצבם.
הסתמינים כוללים פגיעה באיכות החיים עקב תחושת חרדה מתמדת, ביקורים תכופים אצל רופאים, כולל דרישה לבדוקות שאינן הכרחיות רק בגלל שקראו עליהן ברשת. אנשים כאלו סובלים גם מקושי להאמין לאבחנות מרגיעות מצד רופאים בעקבות מידע שמצאו באינטרנט או סיפורים שמחזקים את הנרטיב של "מערכת הבריאות לא יודעת לאבחן אותי".
איך מתמודדים עם סייברכונדריה?
הטיפים שאתן כאן אינם תחליף בשום מקרה ובשום מצב להתייעצות עם אנשי/ות מקצוע מתחום הרפואה והנפש. אני מציג אותם כבסיס ראשוני בלבד, אך אם אתם חושבים שאתם או אנשים סביבכם סובלים מסייברכונדריה, הכתובת הנכונה היא אנשי רפואה ובריאות הנפש, איתם חשוב מאוד להתייעץ.
הגבלת זמן חיפוש
כדי למנוע את מעגל החרדה שמגביר את הסייברכונדריה, חשוב להגדיר מראש פרק זמן מוקצב לחיפוש מידע רפואי, למשל 10-15 דקות בלבד ביום. מעבר לכך, מומלץ לקבוע שעה קבועה לחיפוש, כך שלא תהיו מוסחים לאורך היום ותימנעו מחיפושים אקראיים שעלולים להעצים את החרדה. זוהי עצה גנרית שמתאימה לרוב המצבים שבהם אנו סובלים מעומס מידע, תופעה שתוקפת כמעט את כולנו, מעת לעת.
בחירה במקורות מידע מהימנים
כשמחפשים מידע רפואי, חשוב לבחור באתרים רשמיים, מוסדות רפואיים מוכרים או מאגרי מידע שמבוססים על ראיות מדעיות. אתרים אמינים מציגים מידע מדויק ומאוזן, ומסייעים להימנע מפרשנות שגויה שמקורה במידע מפוקפק או מגמתי שמפוזר ברשת. מומלץ לקרוא מאמרים רפואיים שהתפרסמו בכתבי עת מבוקרים ולא טיפים או המלצות בכל מיני פורומים מקוונים עלומי שם.
התייעצות מקצועית
במקום לנסות לאבחן את עצמכם דרך האינטרנט, פנו לרופא או לאיש מקצוע רפואי שיוכל להעניק לכם תשובות מותאמות אישית. אנשי מקצוע לא רק שיכולים לספק מידע מדויק ומרגיע, אלא גם לסייע בזיהוי בעיות אמיתיות במידת הצורך, במקום להסתמך על ניחושים. אם אינכם סומכים על הרופא שלכם, בקשו חוות דעת שנייה. אם אינכם מרוצים מהתשובות שקיבלתם, אתם יכולים לבקש אפילו חוות דעת שלישית. מצאו רופאים שאתם סומכים עליהם ועל שיקול דעתם, שאתם מאמינים שהם קשובים לכם, רגישים כלפיכם, חומלים ודואגים. יש רופאים איומים, אבל יש גם המון רופאים נהדרים שעובדים במקצוע כשליחות אמיתית ועמוקה. מצאו אותם והיעזרו בהם.
טיפול רגשי
אם החרדה הבריאותית הופכת לחלק מרכזי בחייכם, זה הזמן לגשת לטיפול רגשי-נפשי. בין אם המחלה אמיתית ובין אם היא מדומיינת לגמרי, עדיף להתמודד איתה ועם המצב כשאתם חסונים, נפשית ורגשית. יש מחקרים על טיפולים התנהגותיים שיכולים להפסיק או לפחות לצמצם באופן משמעותי את מעגל החיפושים והחרדה, אני אישית מאמין מאוד בצלילה לעומק הבעיה ולא רק טיפול בסימפטומים שלה, מה שמושג בדרך כלל על ידי טיפול קוגניטיבי קלאסי. חשוב להדגיש שטיפול הוא כלי חשוב לאנשים שמתמודדים עם תסמינים רפואיים (בין אם הם אמיתיים ובין אם 'מדומיינים'). עבור החולה, התסמינים הם מאוד אמיתיים, הכאב מוחשי, הסבל בלתי-ניתן לערעור. בין אם יש סיבה פיזיולוגית לבעיה ובין אם לאו, טיפול רגשי יכול לתת להם כלים ודרכים להתמודד טוב יותר עם הסיטואציה. אחד הדברים המשמעותיים שלדעתי צריך לעשות זה לעבוד עם המטפל/ת על חוסן פנימי, עמידה מול אנשי/ות מקצוע בתחום הרפואה, ביסוס אמון עם מטפלים/ות, זיהוי המקורות לכאב (בין אם הם פיזיים ובין אם נפשיים).
סיכום
בעידן שבו המידע זמין בלחיצת כפתור, חשוב לזכור שאנחנו לא לבד במסע שלנו לבריאות ולשקט נפשי. לצד האתגרים שמביאה הסייברכונדריה, יש גם הזדמנות ללמוד, להתחזק ולפתח גישה מאוזנת יותר כלפי הגוף והנפש שלנו. על ידי שימוש במידע באופן מושכל, לצד תמיכה רגשית ורפואית, אפשר לחזור לחיות חיים מלאים, עם פחות דאגות ויותר ביטחון במיומנויות ההתמודדות שלנו.
חשוב להדגיש שהתכנים במאמר (כמו יתר התכנים באתר זה) אינם מהווים בשום מקרה ובשום אופן ייעוץ רפואי או תחליף להתייעצות עם אנשי מקצוע. אם אתם חווים דאגות בריאותיות או חרדה מתמשכת, פנו לרופא/ה, מטפל/ת רגשי/ת או פסיכולוג/ית מוסמך/ת.
לקריאה נוספת
McMullan, R. D., Berle, D., Arnáez, S., & Starcevic, V. (2019). The relationships between health anxiety, online health information seeking, and cyberchondria: Systematic review and meta-analysis. Journal of affective disorders, 245, 270-278.
Starcevic, V., Berle, D., & Arnáez, S. (2020). Recent insights into cyberchondria. Current Psychiatry Reports, 22, 1-8.
Yang, X., Luo, C., Xu, Y., He, Y., & Zhao, R. (2025). Unpacking cyberchondria: The roles of online health information seeking, health information overload, and health misperceptions. Telematics and Informatics, 97, 102225.
Zheng, H., Sin, S. C. J., Kim, H. K., & Theng, Y. L. (2020). Cyberchondria: a systematic review. Internet Research, 31(2), 677-698.
