ילדים זו שמחה? המחקרים דווקא אמביוולנטיים

בתרבות שלנו, ילדים נתפסים פעמים רבות כסמל האושר האולטימטיבי – החלום המשפחתי האידיאלי שבו הילדים מביאים לחיים משמעות, שמחה ושלמות. המדיה הפופולרית, יחד עם הנורמות החברתיות, מחזקות את התפיסה הזו ללא הפסקה, תוך יצירת לחץ לא מובן מאליו על כל אדם לבחור בהורות. אבל האם ילדים באמת מביאים אושר בלתי מסויג, או שמא מדובר במיתוס תרבותי שדורש בחינה מעמיקה? מחקרים עכשוויים מציעים תשובה מורכבת הרבה יותר, שמציגה הורות כבחירה שיש לה יתרונות לצד חסרונות, ומראה שדווקא אל-הורים נוטים להיות מאושרים ושמחים יותר בחיי היומיום שלהם.

לפני שנקפוץ למאמר, אנקדוטה קטנה. ב-2021 פניתי לאקדמיה ללשון העברית ושאלתי האם יש חלופה עברית למושג "אל-הורים" השלילי. ענתה לי ויקי טפליצקי בן-סעדון : "המונח נִשּׂוּאִים לְלֹא יְלָדִים [מתוך בחירה] נקבע באקדמיה תמורת child-free marriage (סוציולוגיה תשע"ו [2015]). אפשר לנסות ולאמץ את המונח האנגלי ולדבר על 'זוגיות חופשית מילדים' או משהו דומה, כדי לא להשתמש במילת השלילה 'ללא'". אפשר לשים לב שגם באקדמיה ההנחה היא שמדובר בזוגות, ולא ביחידים, ובכל זאת, יש בחברה הישראלית לא מעט רווקים/ות שאינם בזוגיות ובכל זאת מגדירים עצמם חופשיים מילדים. כך שאפילו המושג "הורים" ו"אל-הורים" הוא טעון חברתית, ומלא (מלא!) בסטיגמות, על זוגיות, רווקוּת – והורות.

ילדים: מיתוס האושר הגדול

התרבות שלנו, דרך המדיה הפופולרית, סיפורי המשפחה, ותמונות נוצצות ברשתות החברתיות, מייצרת תמונה אידיאלית של הורות. ילדים נתפסים לעיתים קרובות כסמל לאושר, כהגשמת חלום וכמפתח למשמעות בחיים. בסרטים ובספרים, משפחות עם ילדים מתוארות כמאושרות ושלמות, בעוד שחיים ללא ילדים לעיתים נתפסים כבודדים או ריקים ממשמעות. בישראל המצב אפילו יותר מורכב, בגלל המבנה הסוציו-חברתי של התרבות, ההסללה למשפחתיות והאתוס הדתי של "פרו ורבו". בחברות רבות, כולל הישראלית, הבחירה שלא להביא ילדים היא טאבו של ממש, שמביא לתיוג שלילי ביותר של אנשים שבוחרים שלא להתרבות. על כולם מופעל מכבש הורות, עם "מתי תביא/י לי נכד" ו"אם לא יהיו לך ילדים, תהיי/ה ערירי/ת בזקנתך".

אבל האם המציאות תואמת את האידיאל הזה? בעוד שהורות בהחלט מביאה רגעים רבים של שמחה, ישנם מחקרים שמראים שהיא יכולה גם להיות מקור לעומס, מתח ואפילו פגיעה באושר האישי והזוגי. למשל, מחקר מצא שקשישים ללא ילדים היו מאושרים ושבעי רצון יותר מחייהם, מאשר קשישים עם ילדים, שדיווחו יותר על תחושת בדידות והחמצה של חוויות והזדמנויות בחייהם.

אז האם ילדים באמת מביאים את האושר המובטח, או שמא מדובר במיתוס תרבותי שדורש בחינה מחדש?

יתרונות ההורות: שמחה, משמעות ויישור קו עם הנורמה

למרות האתגרים שהורות עשויה להביא, על פי מחקרים רבים, יש לה גם צדדים חיוביים ומשמעותיים. אחד היתרונות המרכזיים של ההורות הוא תחושת המשמעות שהיא מעניקה לחיים. עבור הורים רבים, גידול ילדים הופך למוקד מרכזי של מטרה וסיפוק אישי, מה שמאפשר להם לחוות את החיים דרך עדשה חדשה של אהבה ללא תנאים ואחריות מתמשכת. באחד המחקרים שלי, למשל, התברר שככל שיש יותר ילדים, כך יורדת תחושת הפומו (חרדת ההחמצה). כנראה שכשיש לאנשים יותר ילדים, הם מרגישים יותר בנוח לפספס חוויות ואולי אפילו "מתרגלים" לחיות בצורה הזו, ואין להם שום בעיה להחמיץ דברים.  

בנוסף, הורות יכולה להביא רגעים רבים של שמחה יומיומית. מחקרים מראים כי הורים מדווחים לעיתים על חוויות ייחודיות של שמחה ואושר הנובעות מהרגעים הקטנים עם ילדיהם – חיוך, הישג ראשון, או אפילו משחק פשוט יחד. רגשות אלו עשויים להיות חזקים ועמוקים יותר מהנאות רגילות, והם תורמים לתחושת קרבה ומשפחתיות. אנשים עם משפחות טובות ורגועות מדווחים על תחושת שייכות עמוקה, והעובדה שיש להם משפחה מקלה עליהם מאוד לקיים קשרים חברתיים עם האנשים סביבם (הורים לילדים אחרים, חברים וקרובי משפחה עם ילדים ועוד). הילדים יוצרים "מצע" לאינטראקציות חברתיות מרובות, שגורמות לאנשים רבים להרגיש פחות בודדים ומנותקים.

מעבר לכך, הורות יכולה לשפר יכולות אישיות ובין-אישיות. תהליך גידול הילדים מלמד הורים להתמודד עם אתגרים, לפתח סבלנות, לגלות יצירתיות ולחזק את תחושת האחריות שלהם. עבור חלק, ההורות היא גם הזדמנות לצמוח ולפתח את עצמם, תוך שהם שואפים להיות דוגמה חיובית לילדיהם.

ולבסוף, בתרבויות רבות ילדים נתפסים כערך חברתי חשוב, ומערכת התמיכה שהם מביאים בבגרותם – הן רגשית והן מעשית – מעניקה להורים תחושת ביטחון ואהבה מתמשכת לאורך חייהם. עבור הורים רבים, הילדים הופכים למוקד לקשר הדוק ומספק שמעניק משמעות עמוקה גם בשלבים מאוחרים יותר בחיים.

אל-הוריים (Childfree) מאושרים יותר

בעשורים האחרונים, תופעת האל-הורות – הבחירה המודעת שלא להביא ילדים – זוכה ליותר תשומת לב ומחקר. חשוב להדגיש שאין מדובר באנשים שרוצים אבל אין להם ילדים, אלא אנשים שבחרו, באופן מודע, שלא להביא צאצאים לעולם. לרוב, אנשים אלו ידווחו שאין להם צורך או עניין בלהיות הורים, זה לא משהו שהם זקוקים לו ובטח שלא משתוקקים לו. מחקרים רבים מצביעים על כך שאנשים שבוחרים שלא להיות הורים, המכונים בעברית "אל-הורים" (בחו"ל מקובל יותר המושג Childfree), מדווחים לעיתים קרובות על רמות גבוהות יותר של שביעות רצון מהחיים לעומת הורים. עבור אוכלוסייה זו, הבחירה הזו אינה משקפת ויתור, הם לא מרגישים שהם מחמיצים שום דבר, אלא בדיוק להיפך: הם מאפשרים לעצמם חיים שיש בהם הרבה יותר חופש, מיקוד אישי, והרבה פחות אחריות ולחצים.

מחקר ליבה של הנסן (Hansen) גילה כבר ב-2012 שרמות שביעות הרצון מהחיים בקרב אל-הורים היו גבוהות במיוחד בקרב נשים, רווקים, ואנשים מרקע חברתי-כלכלי נמוך יותר או שמגיעים מתרבויות שבהן אין לחץ אינטנסיבי לילודה. הדבר מצביע על כך שהחירות לנהל את החיים ללא מגבלות שמביאה ההורות עשויה להוות מקור משמעותי לאושר עבור קבוצות אלו.

מחקרים עדכניים יותר מצביעים על כך שתחושת הסיפוק של אל-הורים נובעת לא רק מהעדר הלחצים והעומסים הכרוכים בהורות, אלא גם מהאפשרות לממש מטרות אישיות, קריירה או תחביבים, ללא תחושת אשמה או הקרבה. אל-הורות מאפשרת לאנשים להקדיש זמן ואנרגיה לעצמם, לקשרים חברתיים ולמערכות יחסים זוגיות, מה שמחזק את תחושת האיזון והרווחה האישית שלהם. לאנשים ללא ילדים יש בדרך כלל יותר משאבים (זמן, כסף, סבלנות, חשק, אנרגיות) להשקיע בטיפוח עצמי, מרכיב חשוב ובלתי-נפרד מחוויית השלומות (Well-Being).

עם זאת, בחברות שמקדשות את ההורות כערך עליון, אל-הורים עשויים לחוות ביקורת חברתית או תחושות של בידוד. זהו הגורם המרכזי שפוגע בשלומות שלהם, הצורך 'לגונן' כל הזמן על הבחירה, להצטדק ולהסביר את עצמם, בחברה שיש בה מעין אובססיה לילודה, הורות והקמת משפחה, ושאנשים שאינם מיישרים קו עם הנורמה נתפסים בה כ"מוזרים", סוטים מדרך המקובל. כאן עולה חשיבות ההכרה החברתית בבחירה זו, שאינה פחות ערכית או משמעותית. המחקרים מדגישים כי חייהם של אל-הורים יכולים להיות מלאים בסיפוק ומשמעות, בדיוק כמו חייהם של הורים – רק בצורה שונה.

איזון בין יתרונות לחסרונות: כשהשמחה והאתגר מתקזזים

מחקרים מקיפים (סקירות ספרות, ניתוח שיטתי של מקורות) מראים שהיתרונות והחסרונות של הורות או אל-הורות נוטים להתקזז. למשל, בעוד שהורות מביאה רגעים רבים של שמחה ומשמעות, היא גם כוללת אתגרים לא פשוטים. מחקרים מראים שהיתרונות והחסרונות של ההורות נוטים להתקזז, כאשר עבור רבים תחושת השמחה מרגעים קטנים וייחודיים מתאזנת על ידי מתח יומיומי, עומסים כלכליים ואחריות מתמדת.

כבר לפני עשור, שני חוקרים מצאו שהורים חווים יותר רגעי שמחה בחיי היומיום בהשוואה לאנשים ללא ילדים, אך גם מדווחים על יותר לחצים ותחושת שחיקה. מצד אחד, ישנם רגעים משמעותיים של קרבה משפחתית והישגים של הילדים שמביאים גאווה, ומצד שני, ישנם חיי היומיום הדורשים איזון עדין בין עבודה, משפחה, ואחריות אישית.בסופו של דבר, רמת השלומות של הורים ואל-הורים היו דומות, בגלל היתרונות והחסרונות בכל אחת מהבחירות.

נוסף על כך, ההשפעה של ההורות על האושר תלויה במידה רבה במבנה החיים של ההורים. עבור הורים המתגוררים בסביבה חברתית-תומכת או שיש להם משאבים כלכליים מספקים, האיזון עשוי לנוע לכיוון החיובי. לעומת זאת, בחברות שבהן יש פחות תמיכה משפחתית וכלכלית, ההורות עשויה להוות מקור למתח מתמיד.

נוכח הספרות, עוד גורם מרכזי הוא איכות הקשר הזוגי, וגם שם, כמו שאומרים, איטס קומפליקייטד. מחקרים מראים שהורות משפיעה באופן מורכב על מערכות יחסים זוגיות: מצד אחד, הילדים יכולים לחזק את תחושת השותפות והמשמעות בזוגיות, אך מצד שני, הם מהווים מקור ללחצים חדשים, כגון קשיים בניהול זמן, עומסים כלכליים וחלוקת התפקידים בבית.

אנגלס (Angeles) מצא שהורים נוטים לדווח על ירידה באיכות הקשר הזוגי בהשוואה לזוגות ללא ילדים, בעיקר בשל שינויים במבנה המשפחה וציפיות שונות בין בני הזוג. יחד עם זאת, קשרים זוגיים חזקים שמושתתים על תקשורת פתוחה ותמיכה הדדית יכולים להפחית את ההשפעות השליליות ולשמר תחושת סיפוק בזוגיות גם במהלך ההורות. המורכבות נובעת מכך שהורות משנה את הדינמיקה הזוגית: הזמן הפנוי והאינטימיות הזוגית פוחתים, אך במקביל, ישנה תחושת חיבור משותף סביב גידול הילדים. כך, איכות הזוגיות יכולה להוות גורם ממתן משמעותי שמשפיע על תחושת האושר הכללית של ההורים.

לעומת זאת, במחקר אחר נמצא שאל-הוריים שנמצאים בזוגיות טובה ומייטיבה, לא מרגישים בכלל את הצורך בילדים: הם נהנים מהתא הזוגי שממלא את כל הצרכים שלהם, ומשקיעים זמן בעצמם ובזוגיות, מה שמעלה פלאים את תחושת השלומות שלהם.

בסופו של דבר, המחקרים מציעים פרספקטיבה מורכבת: ההורות היא מסע רב-גווני הכולל רגעים בלתי נשכחים של אושר לצד עומס ואחריות לא פשוטים. עבור רבים, היתרונות והחסרונות משתלבים ויוצרים איזון ייחודי שמגדיר את חווייתם כהורים. הבחירה בהורות, כמו גם באל-הורות, נושאת עמה קשת רחבה של תחושות ומשמעות שונה עבור כל אדם ואדם, כאשר היתרונות והחסרונות בכל בחירה "מתקזזים" ומביאים אותנו לרמה פחות או יותר זהה של שלומות, עם עדיפות קלה לאל-הוריים, שמתברר, נהנים מהחיים קצת יותר.

לקריאה נוספת

דונת, א (2017). בכייה לדורות: חרטה על אימהות, ידיעות ספרים.

דונת, א (2011). ממני והלאה: הבחירה בחיים בלי ילדים בישראל, ידיעות ספרים.

Angeles, L. (2010). Children and Life Satisfaction. Journal of Happiness Studies, 11, 523-538. https://doi.org/10.1007/S10902-009-9168-Z

Anisin, A. (2025). Postmaterialism and voluntary childlessness. Journal of Family Studies, 1-21.

Deaton, A., & Stone, A. (2014). Evaluative and hedonic wellbeing among those with and without children at home. Proceedings of the National Academy of Sciences, 111, 1328 – 1333. https://doi.org/10.1073/pnas.1311600111

Hansen, T. (2012). Parenthood and Happiness: a Review of Folk Theories Versus Empirical Evidence. Social Indicators Research, 108, 29-64. https://doi.org/10.1007/S11205-011-9865-Y

Muskin, M. (2025). “How Would You Know? You Don't Have Kids”: The Taboo of Being Child-Free in Early Childhood Education. In Experiences of Child-Free PK-16 Educators: Bias, Perspectives, and Assumptions (pp. 1-26). IGI Global Scientific Publishing.

Neal, J. W., & Neal, Z. P. (2024). Stereotypes About Childfree Adults (SAChA): Development and validation of a brief scale. European Journal of Psychological Assessment.

Pollmann-Schult, M. (2014). Parenthood and Life Satisfaction: Why Don't Children Make People Happy?. Journal of Marriage and Family, 76, 319-336. https://doi.org/10.1111/JOMF.12095

Shenaar-Golan, V., & Lans, O. (2023). Measuring differentiation of self to evaluate subjective well-being in women who are childfree by choice. The Family Journal, 31(2), 278-287.

Stahnke, B., Cooley, M., & Blackstone, A. (2022). A Systematic Review of Life Satisfaction Experiences Among Childfree Adults. The Family Journal, 31, 60 – 68. https://doi.org/10.1177/10664807221104795

Stahnke, B., Cooley, M. E., & Blackstone, A. (2022). “I’ve Lived My Life to the Fullest:” Life Satisfaction among Childfree Older Women. Journal of Feminist Family Therapy, 34(3-4), 296-312.

Watling Neal, J., & Neal, Z. P. (2023). Prevalence, age of decision, and interpersonal warmth judgements of childfree adults: Replication and extensions. Plos one, 18(4), e0283301.

White, L., Booth, A., & Edwards, J. (1986). Children and Marital Happiness. Journal of Family Issues, 7, 131 – 147. https://doi.org/10.1177/019251386007002002

Wooten, C. A. (2023). Childfree and happy: transforming the rhetoric of women's reproductive choices. University Press of Colorado.