כיצד נשתמש בבינה מלאכותית כדי להתמודד עם אנשים ומצבים רעילים

לפני כמה שבועות, חברה סיפרה לי שקיבלה הודעה שמאוד מבלבלת אותה ורצתה לשמוע מה אני חושב. מיד שאלתי אותה מה היא מרגישה, והיא אמרה שהיא מבולבלת, לא יודעת אם זו הודעה מעליבה או משמחת, "כאילו", היא אמרה, "אין שם שום דבר מיוחד, אבל הרגשתי שקיבלתי בעיטה חזקה כשקראתי אותה".

הצעתי לה להעלות את ההודעה שקיבלה ל-ChatGPT ולבקש ממנו לנתח את מה שקרה שם. היא עשתה את זה, וחזרה אלי אחרי כמה דקות עם תשובה: "וואו". הצ'אט זיהה ברגע את הדברים שהיא הרגישה, והתחבאו בין השורות. הוא כתב שמדובר בהודעה פורמלית וקרה מאוד, ממישהי שמגדירה את עצמה חברה טובה. הוא זיהה שם טון פאסיבי-אגרסיבי, ביקורת סמויה (שבדיעבד, לא הייתה כל כך סמויה), ולא פלא שהנמנעת הרגישה כל כך רע אחרי שקראה אותה.

הבינה המלאכותית בשירות הרגש

הבינה המלאכותית יכולה לעשות עבורנו הרבה דברים, יש לה יתרונות וגם חסרונות, כך שצריך להשתמש בה בתבונה, בזהירות ובביקורתיות. אבל במצבים כאלו, שבהם הטמפרטורות עולות והרגשות השליליים מתחילים להישמע בתוכנו, היא יכולה להיות שופטת טובה מאוד של המציאות. כל מה שצריך זה לשאול אותה, והיא תענה ממקום קר ומחושב. וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים, בסיטואציות רגשיות טעונות, שבהן אנחנו אולי סוערים ונסערים, ומפרשים לא נכון את הדברים שקורים לנו.

כדי להדגים את העניין, הנה דוגמה להודעת ווטסאפ שמישהי שלחה לחברה שלה. ההודעה שוכתבה ושונתה כך שאינה דומה למקור, מטעמי פרטיות כמובן:

"רציתי לעדכן אותך שאני לא אוכל להגיע לפתיחה של התערוכה שלך. זה בדיוק נופל על יום עמוס במיוחד, ואין לי אפשרות לשנות תוכניות, מה שממש חבל – אני יודעת כמה השקעת באירוע הזה. אני בטוחה שהתערוכה תהיה חוויה משמעותית עבורך, כמו תמיד, ואנשים יגיעו להתרשם – את הרי יודעת איך לגרום לדברים לבלוט. זה מסוג הדברים שאת תמיד מצטיינת בהם. אולי אמצא זמן לעבור מתישהו כשיהיה יותר רגוע אצלי, אבל אני מניחה שתעדכני אותי בכל הפרטים החשובים גם בלי שאהיה שם, כמו שאת אוהבת. אני בטוחה שיהיה מדהים, בדיוק כמו שדמיינת."

על פניו, הודעה ידידותית. לדעתי, אפשר למצוא בה כמה בעיות כבר במבט ראשון. לי, למשל, קפץ מאוד המשפט "אולי אמצא זמן לעבור מתישהו כשיהיה יותר רגוע אצלי, אבל אני מניחה שתעדכני אותי בכל הפרטים החשובים גם בלי שאהיה שם, כמו שאת אוהבת". היא אולי תמצא זמן, כשיהיה לה יותר נוח, וגם "אני מניחה שתעדכני אותי…" קצת מעליב, כאילו, מה בדיוק את רומזת פה? זיהיתי גם לפחות מחמעליבה (מחמאה מעליבה) אחת – "את הרי יודעת איך לגרום לדברים לבלוט". איזו הקטנה מעליבה ומבאסת.

אבל אני לא אוהב לשפוט טקסטים כי זה תמיד מאוד מוטה ונתון לפרשנות. אם התעוררתי עצבני בבוקר, אני עלול לקרוא את הטקסט הזה בצורה מאוד שלילית, מה שלא בהכרח היה מכוון או בכלל קרה מצד הכותב. אם יש לי יום שמח ועליז, אני עלול לפספס ניואנסים קטנים של ארסיות. בנקודות האלו, הבינה המלאכותית היא, כאמור, שופטת קרה וקורקטית. בואו נראה מה קורה כאשר מכניסים את הטקסט הזה לאחד מכלי ה-AI ומבקשים ממנו, בפשטות, "קרא את הטקסט הבא וזהה את הטון שלו":

כבר בפתיחה הצ'אט זיהה שהטון של הטקסט הוא פאסיבי-אגרסיבי, עם קורטו ציניות וריחוק. מתכון מושלם להודעה מעליבה ופוגעת. הנה התשובה המלאה שלו:

"הטון של הטקסט הוא פאסיבי-אגרסיבי, עם נימה של ציניות סמויה וריחוק רגשי. להלן פירוט המאפיינים הבולטים:

• התנצלות מתגוננת: "רציתי לעדכן אותך שאני לא אוכל להגיע… ואין לי אפשרות לשנות תוכניות" נשמע כהתנצלות, אך בנימת הדברים יש תחושה של הצדקת אי-הגעה בלי מאמץ אמיתי להתגמש או לגלות אכפתיות רבה.
• מחמאות עם נימה צינית: "אני יודעת כמה השקעת באירוע הזה" עשוי להישמע כמו הערכה, אך בטון נשמע שיש הקטנה מסוימת של ההישג, כאילו זה מובן מאליו שהנמענת משקיעה יותר מדי.
• שימוש במאפיינים אישיים כעקיצה סמויה: "את הרי יודעת איך לגרום לדברים לבלוט" יכולה להישמע כפרגון, אך גם כעקיצה שמרמזת על רצון של הנמענת בתשומת לב או נטייה לדרמטיות.
• ריחוק וחוסר כוונה אמיתית: "אולי אמצא זמן לעבור מתישהו כשיהיה יותר רגוע אצלי" משדר חוסר מחויבות. השימוש ב"אולי" והדגשת העומס מעביר מסר של חוסר עניין אמיתי.
• ביקורת מוסווית בנימה מבודחת: "אני מניחה שתעדכני אותי בכל הפרטים החשובים גם בלי שאהיה שם, כמו שאת אוהבת" יש כאן רמז עוקצני לכך שהנמענת נוטה לשתף יותר מדי או להיות ממוקדת בעצמה.
• סיום שמקטין את הערך: "אני בטוחה שיהיה מדהים, בדיוק כמו שדמיינת" נשמע כהבעת תמיכה, אבל יש בכך רמיזה שהחוויות של הנמענת הן בעיקר בראש שלה, ולאו דווקא משקפות מציאות.

סיכום: הטקסט כתוב בצורה שמעמידה פנים של אכפתיות ופרגון, אך בפועל משדר ריחוק, ביקורת סמויה, ונימה צינית שעשויה להעליב את הנמענת. זהו טון שמסווה קנאה או זלזול בניסיון לשמור על חזות נעימה."

עד כאן דבר הבינה המלאכותית. יופי של ניתוח, נכון? הבינה הצליחה לזהות את המוקשים הרטוריים שמתחבאים בהתכתבות הזו, ומסבירים למה ההודעה הזו כל כך מעליבה.

הרבה אנשים ביקורתיים: חלק כלפי אחרים, חלק כלפי עצמם, ויש גם לא מעט כאלו שביקורתיים במידה שווה כלפי עצמם וכלפי הסביבה. כולם כולל כולם יכולים להיתרם מהתיווך של הבינה המלאכותית.

תרגיל

נסו להיזכר: האם לאחרונה מישהו שלח לכם מייל מבלבל? הודעה כועסת? שרשרת תגובות מרגיזה? אם לא, כיף לכם! אם כן, נסו למצוא את הטקסטים האלו, קפצו לכלי בינה מלאכותית כלשהו (אני אוהב את ChatGPT, Claude ו-Gemini, כולם חינמיים ודוברי עברית מצויינת) ובקשו ממנו לנתח את ההתכתבות. תוכלו לומר לו לזהות רגשות, טון, סגנון. נסו להבין מה בדיוק קרה שם, באירוע התקשורתי הלא נעים הזה, ולמה הוא ניגן לכם על העצבים.

לאחר מכן, חזרו על התרגיל שוב, הפעם עם הודעות שאתם שלחתם. האם כתבתם בטון כעוס בלי להתכוון ובלי להרגיש? אולי קרה שבלי לשים לב, ולמרות שניסיתם מאוד להסתיר, העברתם כעס או תסכול במילים שלכם? זו הזדמנות מצויינת לבדוק גם איך אנשים מתייחסים אלינו, וגם איך אנחנו מתייחסים אליהם, יש הרבה מה ללמוד והמון מה לשפר, אצל כל אחד וכל אחת.

המלצות

• קיבלתם מייל מורכב? מעליב? מכעיס? לפני שאתם עונים, ולפני שאתם שולחים לחברים (שרק מחממים אתכם או מקררים אתכם, לא תמיד בצדק), קפצו לכלי AI כלשהו ובקשו ממנו חוות דעת.
• כאשר אתם שולחים הודעה כתובה רגישה, כמו תשובה למישהו שכועס עליכם, או שאתם כועסים עליו, בדקו את התגובה שלכם בכלי AI. הוא חבר קר ומחושב שיגיד לכם את כל האמת בפרצוף. תוכלו גם לבקש ממנו הצעות לשיפור ולדיוק המסרים שלכם, כך שלא תעבירו את הרגשות הלא נכונים או תמצאו את עצמכם במרכזה של סערה קשה.
• אל תהפכו את כלי ה-AI לכותבים הצמודים שלכם. היעזרו בהם רק במקרי קצה, שבהם הרגשות סוערים וטעונים (לטוב או לרע). אתם רוצים תמיד לבטא את עצמכם, את הקול הייחודי שלכם, את מי שאתם, בלי "תיווך" או "ייפיוף" של הבינה. אעדיף לקבל מאה הודעות אותנטיות ולא מדוייקות מהודעה אחת מושלמת – אבל כזו שנוצרה על ידי בינה מלאכותית ולא על ידי אדם בשר ודם, עם מוח ושכל ולב ורגשות. היעזרו בהם ככלי עריכה, דיוק, שכתוב, אבל אל תתנו להם לדבר בשמכם, אף פעם.

מה הכי חשוב לקחת מהמאמר?

אם אתם מזהים שיש אנשים קבועים שהתקשורת איתם לא נעימה לכם, שאתם מרגישים חבוטים אחרי שיחה, שאתם מסתובבים עם רגשות טעונים כמו כעס או תסכול אחרי שאתם מדברים איתם, או שאתם מרגישים עייפות כבדה אחרי כל תקשורת מולם, זה הזמן לעשות בדק בית ולהבין מה בדיוק קורה לכם, בתוככם, בזמן האינטראקציות האלו. נסו להיות עירניים, בזמן השיח, למילים שנאמרות או נכתבות. זהו, בזמן אמת, את המוקשים הרטוריים שאולי פוצעים אתכם בלי לשים לב. הרבה חתכי נייר – כל אחד קטן וזניח בפני עצמו – יכולים להוביל לכאב מאוד מאוד גדול. עם אנשים חשובים וטובים נסו להגיע לעמק השווה, ליצור דיאלוג, לפתוח את הסוגיות הקשות, ללבן ולהגיע בחזרה למצב של שיח בריא ותורם לשני הצדדים. עם אנשים שלא זורמים, לא מוכנים להשתנות, ממשיכים להכאיב, לפצוע או סתם לגזול אנרגיות, לפעמים צריך (בלית ברירה) להיפרד לשלום.